בתחילת הדרך שלי בעולם הרוחני, היה לי מאתגר להבין את הקשר בין הגוף והנפש.

נכון, יש את המשפט הידוע- “נפש בריאה בגוף בריא” אבל בתכלס,
במציאות, מה זה באמת אומר?

עד גיל 11 המודע והרציונל עדיין לא התפתחו.
למרות זאת, אנחנו עדיין קולטים מידע כבר מהרחם, כל המידע שנקלט עד גיל 11 לא עובר סינון
ועיבוד דרך המודע אלא נאגר בתת מודע.

התת מודע שלנו מתקשר בשפת הרגשות, כל חוויה שחווינו לאורך החיים אוחסנה
כחוויה רגשית וכפרשנות (אמונה).

דוגמא שתמחיש את כוונתי-
ילד  בכיתה ד’ שעבר חרם, מרגיש דחייה, כאב ועצב בעקבות החרם,
הפרשנות שלו לסיטואציה “לא אוהבים אותי”.

בכיתה ד’ הרציונל עדיין לא התפתח ולכן הילד לא יכול להשתמש בכלים שלנו יש כמבוגרים-
הבנה שאולי זה לא קשור אליו, שהכל בסדר אצלו, תקשורת מול הילדים האחרים, בקשת עזרה מהורים
או מורים, יכולת לשים גבולות רגשית…

הכאב, הדחייה והעצב שהילד חווה בחרם נשאר מאוחסנים במקום שבו הרגיש אותו כילד, הלב.
אם החוויה לא עברה עיבוד ושחרור הרגשות ממשיכים להישאר שם ועם הזמן והשנים יצופו מחדש
(במודע או בתת מודע).

יכול להיות שהחוויה הרגשית של החרם תשחזר את עצמה בסיטואציות חברתיות אחרות,
יכול להיות שיופיעו בעיות פיזיות כגון בעיות לב או פשוט התבודדות וחוסר אמון באנשים…

כל אדם יכול למנף את הכאב למקום אחר בחייו, אבל מה שחשוב לזכור-
העבר לא פשוט נעלם או נשכח, כדי שהעבר לא ינהל אותנו, התפקיד שלנו הוא לרפא אותו.

כמובן שיש מחלות ומקרים פיזיים יוצאים מן הכלל שבהם אין קשר לחוויה רגשית,
ויחד עם זאת, מהניסיון שלי בקליניקה,
לכל מחלה או בעיה פיזית יש אמונות או חוויות חיים שיצרו אותה.
ברגע שננקה את האמונות והזיכרונות שצברנו גם המחלה תאבד את תפקידה ותשתחרר.

הכוונה שלך שמחלה היא בעלת תפקיד?

מבחינתי, חד משמעית כן!
כל דבר שקורה בחיים שלנו קורה מתוך סיבה.
הילד אומנם הפך למבוגר וכמבוגר הוא נמצא במקום מדהים בחיים,
יש הרבה אנשים שאוהבים אותו, אז הוא “שכח” מהחרם שעבר כילד.

אבל הגוף לא שכח, הרבה פעמים אנחנו לא רוצים לגעת בעבר שלנו, הוא כואב מדי.
אז החיים יוצרים דחיפה קטנה שתתן לאדם את האומץ לגעת במקומות הכואבים.
הדחיפה יכולה להגיע דרך משבר כמו גירושים, פיטורים, מחלה, בגידה, פציעה
או פשוט כי יש משהו שאנחנו רוצים להשיג ולא מצליחים.

איך מגלים את החווית חיים שיצרה את המחלה?

בטיפול אישי אנחנו מתחילים להבין מתי המחלה נוצרה ומה היה באותה תקופת חיים מבחינה ריגשית.
דרך התבוננות בהווה שלנו נוכר למצוא את הקשר לעבר ולרפא אותו.

דוגמא קטנה מהקליניקה שתמחיש את הנושא-
אישה שחלתה בסרטן בשד בגיל 40, הגיעה לטיפול אחר 3 שנים של טיפולי כימותרפיה,
התחלנו לחקור מה היה באותה כשהסימנים התחילו, היא סיפרה על עבודה שלא נהנתה ממנה,
על לחץ בחיים ותחושה שהיא לא במימוש עצמי.

תראו איזה תת מודע גאוני,
בעקבות הסרטן היא קיבלה דחיפה להתפטר מהעבודה שגם ככה לא אהבה והיה לה את כל הזמן והלגיטימציה להשקיע במימוש עצמי שלה.
בטיפול עבדנו על לשחרר את המקומות שעיכבו אותה בחיים ובהם הסרטן נתן דחיפה.